הסבר

עמק שושן

העיר שושן

עיר הבירה של אספמיה. הגיעה לממלכה שנים רבות לאחר חורבן נינוה, הבירה הקודמת, ובתחומיה התרחשה מלחמת עשו השנייה בין כוחותיו של עשו לבין כוחותיהם של שלמה ואסתר.

העיר בנויה בסגנון פרסי-יהודי קדום, מעוטרת בכתובות בשפות השונות ובמרכזה צומח עץ ארז גדול אשר שולח את שורשיו לכל עבר. בינות לענפיו תושבי העיר מתחו סולמות ומדרגות רבות, חלקם אף מעולם לא נגעו בקרקע המוצקה שמתחתיהם אלא חיים את חייהם במרומי ענפיו.

העיר ממוקמת מעט צפונית להריסות נינוה, במרכזו של עמק אספמיה הכביר ולחופי אגם הלשון. בשושן ממוקמים מבני ציבור גדולים וחשובים מעין כמוהם, ביניהם ארמון המלכה, משרדי השלטון, היכל החיים האבודים והכספות המלכותיות.

 

הריסות נינוה

שוכנות מעט דרומית לעיר הבירה העכשווית, הריסות נינוה מייצגות את העבר המפואר של אספמיה במלוא הדרו. העיר עמדה במרכזו של מישור השטיח, מתנשאת מעל השטח שסביבה, צריחיה נוגעים בעננים.

בתי העיר היו עשויים מזהב, הרעפים היו אזמרגדים שהגיעו היישר ממכרות החוילה, ארד כיסה את השבילים והאוכלוסייה הייתה רבה ומגוונת. תושבי העיר היו מכל המינים והסוגים, שדים, בני-אדם ויצורים רבים ושונים. יש האומרים שבכל פעם שהיה מגיע אזרח חדש לאספמיה העיר כולה הייתה מתכנסת לחגוג לו, זיקוקים היו נורים לשמיים והמלך בכבודו ובעצמו היה מרים כוסית- מנהג שנקטע ולא חודש עם חורבנה.

אמנם, שנים רבות עברו מאז שמישהו טייל בינות לחומות העיר העתיקה בשל הכישוף מונע הכניסה שהוטל עליה, אך היושבים על הגבעות הסמוכות יכולים להנות מהמראה המרהיב של ההריסות על רקע אגם הלשון ולקבל את התחושה שפעם הייתה לעולים לרגל.

נינוה היא שארית של עולמות קודמים, עליה שלטו המלכים השומרים הקדומים ועליה השתלט סמאל עד לגירושו על ידי האחיין. המלך האחרון של העיר, יהושע בן-נון, נקבר מתחת להריסות וגופתו מעולם לא נמצאה.

אף אחד לא באמת יודע מי אחראי להרס הגדול של נינוה ולמה, ולאף אחד אין מושג למה היא ננעלה לשנים כה רבות. ידוע שהעיר נינוה מכילה בתוכה סוד קדום ורב עוצמה- ורבים מעוניינים לגלותו.

למעשה, בדומה להר כרכום, נינוה אשר במזרח התיכון קיבלה את שמה ממקבילתה האספמית ולא להפך. את שם זה הביאו השומרים איתם למזרח התיכון, העניקו אותו לבירתם החדשה שהם בנו על נהר החידקל.

 

אגם הלשון

אגם הלשון, גוף המים הגדול ביותר בממלכת אספמיה מלבד הים המערבי, הופיע בתקופה עתיקה ביותר.

באופן מפתיע, האגם שינה מיקומים במשך שנים רבות עד שהוא הגיע למרכז עמק שושן (לשעבר עמק נינוה), שם הוא נשאר מאז ועד היום.

כיום, האגם משמש כחוצץ בין ארץ חמיר לבין ארצות המישורים, כאשר בצדו האחד יושבת זפאר ובצדו האחר שושן. אירועים רבים ומשמעותיים התרחשו סביב האגם לאורך השנים, ביניהם השמדת נינוה, מלחמת עשו השנייה, קרב אבשלום והופעתה של שושן.

לעתים רחוקות ניתן לראות את הלוויתן קופץ מתוך מי האגם הקרירים ופולט לחופיו אוצרות רבים מהעולם שמעבר, ולעתים אף בני-אדם.

פעם, לפני שהאגם הגיע למיקומו הנוכחי, שכנה באזורו אור כשדים העיר הגדולה ורחבת הידיים. היא, ככפרים שסבבו אותה, נקברה תחת מי האגם ונעלמה לנצח. עד היום ישנן אגדות על האוצרות הרבים שהעיר הכילה בקרבה ואשר נעלמו מתחת למים הקרירים. האם הם יחשפו?

 

ארץ טוב

למרות שמה המבטיח, ארץ טוב הייתה רחוקה מרחק שמיים וארץ מלהיות טובה.

ספינות רבות שניסו לשייט לאורך חופיו הארוכים של חצי האי הגלעדי, זה שתופס את החלק הגדול ביותר מתוך שטחה של ארץ טוב, גילו צוקים משוננים וגבוהים, סלעים הבולטים מתוך מי הים למרחק קילומטרים לתוך האוקיינוס ויוצרים מיצרים צרים ורדודים למעבר.

הסופות המכות בחופי הארץ לקחו חללים רבים למצולות הים, ועד עצם היום הזה ניתן לראות את שרידיהן של ספינות טרופות רבות על הצוקים המשוננים.

פנים הארץ גם הוא לא היה סימפטי, בדיוק כמו המצוקים. עצים לא בקעו מתוך האדמה הטרשית והשיחים המעטים שגדלו שם היוו מחסה לתושבי הארץ שהתקשו ליצור עקב כך שלטון מרכזי אחיד אלא היו מחולקים לשבטים רבים.

רק כאשר הישראלים, בני שבט מנשה אשר חיפשו לעצמם נחלה, הגיעו אל חצי-האי והתיישבו בו, עבודתם החקלאית הקשה הניבה פירות והאדמה החלה להניב פירות.

תחת שליטתו של גדי בן סוסי הוקם מגדלור ארסוף שאורו הגדול האיר למרחקים וכיוון את הספינות בינות לסלעים המחודדים. שרידיהן של הספינות הטרופות הועלו אל היבשה ושימשו כחומרי גלם לבניית בירתה החדשה של הארץ, רחוב, ואת הישובים הרבים שסביבה, כגון יבש גלעד ומגידו, היא סיפחה לתוך שטחה המוניציפלי.

בשל קרבתה לביצות השפלה, תושבי הארץ נשכרו בהמוניהם לבניית חומת ברלב ולאחר מכן להגנתה, ולכן האינטרס הכי גדול לשמור על קיומה ועמדתה היה ונשאר דווקא שלהם.

 

רחוב

עיר הבירה של ארץ טוב, הוקמה על ידי בני שבט מנשה שהגיעו ליישב את הארץ השוממה והענייה אשר על חצי האי הגלעדי.

בתי ורחובות העיר בנויים משרידיהם של ספינות טרופות, דבר אשר יוצר לה יופי ערטילאי ומיסטי שלא קיים בשום מקום אחר באספמיה.

ממערב לעיר עומד מגדלור ארסוף, המגדלור העצום שמכוון את הספינות השטות בים המערבי אל עבר אדמה בטוחה, והסלעים המשוננים והמצוקים שבים ממערב לעיר נופצו על ידי מכשפים בני השבט במטרה ליצור נמל מבטחים.

בימינו, ראש העיר הנו יותם בן גדעון, והוא זה שעודד את פיתוחה של תעשיית הדבש המשגשגת של העיר ואת ייצואה לעמק שושן ולשאר ארצות אספמיה, מה שהעצים את כלכלת ארץ טוב כולה.

אך לא הכל טוב, כמו שזה נראה. בתוככי ארץ טוב מתחזקת קבוצת מורדים רצחנית בשליטתו של אבימלך, אחיו הגדול של יותם, אשר בעולמנו שלנו כבר דאג לרצוח את שבעים אחיהם וכעת מביט בעיניים כלות על ממלכת אחיו.

האם המרידה שלו תצליח וארץ טוב תיפול לידיו?

 

חומת ברלב

במטרה להגן על עמק שושן מפני תושבי הביצות הפראיים והמסוכנים שלמה ואסתר החליטו לבנות את חומת ברלב- פרויקט שאפתני ומאסיבי שכלל בתוכו ביצורי ענק, מכשולים ומלכודות.

לעומת סיבת בנייתה הראשונית, האויב הראשון נגדו התמודדה החומה בהצלחה יתרה היה חרטום, ענק אכזר שניסה לפלוש לתחומי העמק.

שנים לאחר-מכן, לאחר שנחתם הסכם השלום עם הביצות, אלה קראו לעזרתה של שושן במלחמתם מול אויב לא מוכר מיער רפאים. מי שענה לתחינתם היה דן.

הוא נפרד מחבריו ומשפחתו על גבעת הבתרים, חצה את החוצה רכוב על סוסמלו ומעולם לא חזר.

בנקודה שבה הוא נפרד מחבריו נבנה מוצב תצפית קטן שעם השנים הלך והתפתח לכדי ישוב של ממש.

שמו של הישוב נושא עד היום את זכר היעלמותו של דן הדוהר אל עבר הלא-נודע. השם הוא דנדהר.

 

ארץ אשור

בין נהר הפישון לנהר החידקל שוכנת ארץ אשור, הארץ הגדולה שבעבר הייתה אויבתה המרה של ישראל- אך כיום נמצאת בשלום רב שנים עם שושן ושליטיה הישראלים.

שתי הערים הגדולות בארץ זו הן נהריים וכלח, שתי ערי נמל חזקות ומשמעותיות שמשמשות כשחקניות המשפיעות ביותר בכלכלת אספמיה.

אשור סוחרת עם תרשיש שבמערב, עם ארץ טוב שמעבר לחידקל ועם ממלכת שבא שבדרום הרחוק, דבר אשר מחלחל היטב גם לתושבים האשורים הפשוטים ביותר ומקדם את כלכלתה בצורה מהירה משמעותית יחסית לשאר הארצות.

בשל עובדה זו, ארץ זו שקטה מאוד, ולמעשה המלחמה האחרונה שהתרחשה בתחומיה הייתה "מהפכת הכבשנים," נצחונן של רבקה ורחל על נמרוד, מלך כלח האכזר.

בשל מיקומה על חוף הים לעתים קרובות מאוד נצפות מפלצות ימיות לחופיה, כגון תיאמת והדיבוק, אך האשורים יודעים לתפוס מהן מרחק ובכך לשמור על חייהם.

 
 

כלח

כשנמרוד הגיע לאספמיה, לאחר שעשו לקח ממנו את כתרו ואת חייו, הוא נדהם לגלות מולו את עיר ילדותו שנעלמה תחת אש ותמרות עשן- כלח, בירת ארץ שנער, לעתיד אשור.

רוב רובם של תושבי העיר הגדולה הכירו את מלכם לשעבר, דבר אשר סייע לו מאוד ברכישת אמונם מחדש והקמת "מחתרת הבבלים," מחתרת אשר נועדה להפיל את חמורבי, מלך כלח.

המחתרת הצליחה להשתלט על העיר לאחר רבע-שעה בלבד ונמרוד הוציא את חמורבי להורג בכיכר העיר ובכך הראה לכולם מה קורה "למי שמתעסק."

משם ואילך החל משטר האימים של נמרוד וכנופייתו על כלח ושנער. הוא שינה את שמה של העיר לשמו, הקים מבצרים וגדודי התקפה ויצא לתקוף את נינוהאופיר ורחוב.

באחד הימים הגיעו שתי נשים להן הוא לא ציפה כלל, רבקה ורחל. השתיים חיפשו מידע על הכתר האבוד אותו גנב עשו לפני שנים כה רבות בעולם שמעבר, וליבן נכמר על תושבי העיר המדוכאים.

השתיים הקימו את הארגון המחתרתי "יחד לשנער", גייסו לעצמן תומכים ותומכות מתושבי העיר ויצאו למלחמה בנמרוד, ניצחו וכלאו אותו בבית הכלא בו הוא עצמו עינה את מתנגדיו.

מאז ועד היום כלח גדלה והתפתחה, רבקה מלכתה בנתה נמל ימי חדיש וראשון מסוגו באספמיה ושלחה מתנחלים מערבה לעבר האי כפתור ליישב מחדש את האי כפתור הנטוש.

היום, כלח היא מוקד כלכלי משמעותי בארץ אשור שוחרת השלום, אך נמרוד עדיין יושב בצינוקו, מחכה בקוצר רוח ליום בו הוא יצליח לצאת החוצה ולהחזיר את ימי מלכותו.

נהריים

על גדותיו הצפון-מערביות של חצי-האי תל-אור שוכנת עיר הנמל הגדולה ורחבת הידיים נהריים.

אלו הם שני המקומות החדשים והטריים ביותר באספמיה אשר הופיעו בממלכת הדמיון לאחר מלחמת העצמאות הישראלית, וכיאה לכך הם מכילים בקרבם אביזרים מודרניים רבים המקפיצים את כלכלתן וכלכלת אשור קדימה אל עבר העתיד.

נהריים היא העיר הראשונה באספמיה שפעלה על כוח חשמל, פיתוח אשר שאר חברותיה לעמק שושן מעולם לא אימצו. עיר זו מתגאה בהיותה העיר האספמית היחידה שמעולם לא נאלצה להתמודד עם מלחמה.

ספנים מנהריים הם הראשונים שיצאו לחקור את צפונו של הים המערבי וגילו את איי הצדפה, איים מלאים בצדפים קסומות המכילות בתוכן פנינים נחשקות.

הם החלו לסחור בפנינים הללו עם תושבי אספמיה, אך גילו שהייתה לכך תוצאה לא צפויה- רבים נלכדו בתוך הפנינים ולא הצליחו לצאת, מה שגרם לכך שהצדפות הוצאו מחוץ לחוק.

 

ארץ חמיר

בעולמנו, ארץ יהודית זו התקיימה בדרום-מערב תימן. חמיר הייתה ארץ סחר חשובה ומשמעותית באוקיינוס ההודי ובמערב אסיה כולה. באספמיה, לעומת זאת, זוהרה של הארץ דהה כבר מזמן.

עד היום ניתן לראות בצפונה סימנים לפירמידות הגדולות שתושביה נהגו לבנות במטרה להלל את שליטיהם, מנהג שהלך ונעלם עם הזמן ככל ששליטת השליטים בזפאר הבירה הלכה והתפוררה.

במזרח הארץ נמצאים הרי החושך, דבר אשר היווה איום קיומי תמידי על כפרי הספר והיווה זרז לפריצת למלחמות השדים בין צבא חמיר לבין הסטראיסטים, מלחמות שעד היום לא הסתיימו.

בדרום-מזרחה של הארץ נמצא המעבר היבשתי הקצר ביותר לארצות המזרח והדרום, גיא צלמוות, מעבר שמצדיק את שמו בכל פעם מחדש. מעטים מאוד הם האנשים שהצליחו לחצות את הגיא, אלה מהם שהצליחו להימלט בחזרה לזפאר דיווחו על מפלצת אכזרית שחיה עמוק בתחומיו. בשלב מסוים השלטונות בחמיר החליטו לסגור את המעבר ולהציב בכניסתו שמירה הדוקה, דבר אשר הכריח את הסוחרים להעריך את דרכם מזרחה דווקא דרך המערב- דרך שביל הים המתפתל לחופה המערבי של אספמיה.

 
 

זפאר

עיר הבירה של ארץ חמיר. חם בן נוח שלט עליה במשך שנים רבות עד אשר הודח על ידי אבשלום במהלך מהפכת החבצלות הכושלת, במהלכה אבשלום ניסה להשתלט על נינוה, נכשל וחצה את אגם הלשון אל עבר זפאר.

אבשלום נכנס בשערי העיר וביקש מחסה, דבר לו חם הסכים בשמחה. בלילה שלאחר מכן אבשלום חדר לתוך חדר השינה של המלך ודקר אותו בצווארו בסכין הקצבים, דבר אשר הפליל באופן מידי את פוטיפר, שר הטבחים.

אבשלום, אשר החזיק בידיו חפץ רב ערך אשר היה שייך לאביו דוד, הותקף לאחר מכן בתחומי העיר על ידי אחיו-למחצה שלמה. עד היום זקני העיר זוכרים את הקרב הכביר שהתרחש בין השניים, קרב אשר אותותיו עדיין נראים בקירות הבתים וחומות זפאר הרחבות. בסוף הקרב אבשלום ברח אל עבר הרי החושך, מה שהשאיר את זפאר חסרת כל מלך ושליט. לאחר ששלמה מונה למלך שושן הוא שלח את בנו רחבעם לתפוס את השלטון בעיר, דבר אשר עורר זעם של רבים ותלונות על מינויי מקורבים.

ארץ החוילה

"שֵׁם הָאֶחָד, פִּישׁוֹן--הוּא הַסֹּבֵב, אֵת כָּל-אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב. וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב; שָׁם הַבְּדֹלַח, וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם."

התיאור המיתי של ארץ החוילה בתנ"ך מספר על ארץ כבירה ועשירה בזהב, בדולח ואבני שוהם.

כיום, באספמיה, הארץ גובלת מדרום בנהר הפישון, והוא זה שבין מימיו מתחבא ניצוץ הזהב החמקמק והמושך את העין.

בירתה של הארץ היא אופיר העשירה המתקיימת מהאזמרגד הרב שנכרה במכרות המלך שלמה הממוקמים ברכס ההרים שגובל בה מצפון.

רוב רובה של הארץ הוא מישורי, אך נמצאת בה גם רמה גבוהה- רמת עדולם הצחיחה והלא מיושבת. כאן עובר החלק הצפוני ביותר של דרך-הים אשר מוביל למעבר היבוק, ובאזור זה מומלץ לא לסטות מהדרך.

אלו מבין האנשים שכן מתרחקים ייכנסו לאזור מסוכן וחמקמק, ארץ החולות הצבעוניים המסתורית שאת סודה מעטים הצליחו לפצח.

 

אופיר

הסיפורים על אופיר, בירת החוילה, מספרות על עיר מלאה בזהב, אזמרגד ובדולח טהור אשר מרצפים את חומותיה, בנייניה ומדרכותיה.

עובדה זו מושכת תיירים רבים מכל רחבי ממלכת אספמיה להגיע העירה, דבר אשר לוקח להם זמן רב- לעתים אף חודשים. אך האם המסע הזה שווה? לאלוהים הפתרונים.

העיר לא באמת מרוצפת באבנים יקרות, כמו שנטען באגדות, אלא לצערם של התיירים זוהי רק שמועה שהופצה על ידי אלדד הדני, מלך החוילה שהיה מעוניין להגביר את התיירות לעירו אך שכח לדאוג שהבטחותיו בהחלט יקוימו.

רוב רובו של זהב הארץ מאוחסן בתוך מחסניה העמוקים והאינסופיים של טירת המלך ורק מעטים מתושבי העיר זכו למשש אותו בידיהם ולהשתמש בו לשימושיהם.

אלדד הוא כה עשיר, עד שבמסעותיו הרבים הוא גורם לאינפלציה בכל מקום בו הוא עוצר לקניות, דבר אשר גרם בעבר להתמוטטותה של ארץ הביצות החזקה כלכלית- משבר אשר העלים אותה כמעט לחלוטין וממנו תושביה לא התאוששו עד עצם היום הזה.

 
  • סיפורי עדולם בפייסבוק