האובדן הראשון

עודכן: 14 בפבר׳ 2019

פעם, בממלכת אספמיה הרחוקה, חי נחש.

הוא היה שארית של עולמות קדומים. אגדה, כמו רבות אחרות, שמצאה את דרכה לארץ הדמיון.

באספמיה התרכזו שרידים של שלושה עולמות שונים שהיו קיימים וחרבו. כל אותם אלו שהפכו לאגדות הגיעו אליה, העשירו את תרבותה ומדעיה. הגדילו את חכמתה ואת כוחה. בין עולם לעולם היו אלף שנים של תוהו ובוהו, של אי קיום. אך לא כך באספמיה. היא הייתה שם תמיד, מתקיימת מחוץ לזמן ולמרחב.

הנחש הילך על ארבע רגליו עוד מקדמת דנא, עוד מלפני שהנפיל הראשון נפל מהשמיים ולפני שהקוסם הראשון הטיל את הקסם הראשון. הוא חי בצללים, בינות למדורות ולעצים הסבוכים.

הנחש התחבא. המתין. יודע שיום יבוא וקיומו העלוב ימצא תכלית.

הוא ידע שהיום הזה קרב, אפילו שהוא לא היה יכול להצביע על נקודה מדויקת שבה הוא יקרה.

אך הוא היה יכול לדעת מי יביא לו את הקיום הזה - התבוניים.

הם היו שם לכל אורך חייו. התבוססו בבוץ עוד מיום בריאתם, נלחמו מלחמות ורצחו את אחיהם ללא הפסק.

הנחש ראה אותם מתקדמים קדימה בשרשרת המזון.

מיצורי מערות שנאכלו על ידי הבהמות הגדולות כמזון פשוט, עד למנהיגי אימפריות ובעלי חזון.

אך החזון הזה כפיף, חשב לעצמו הנחש.

הוא הבין את מלוא משמעותה של אמרה זו כשהוא חזה בשליטי אימפריות מלאי שכנוע עצמי נכנעים בפני שליטים אחרים.

הוא ידע שאם החזון שלו יהיה מספיק חזק הוא יוכל לכופף את כולם לרצונו.

ושם, בינות לצללים ומעבר לדפי ההיסטוריה המוכרת, הוא זמם את מזימותיו.

הוא זה שגילה את הקסם במערות העמוקות של הר כרכום, אי שם בערבות המזרח. הקסם הראשוני היה אומנם בצורת אבן, אך הנחש גילה במהרה איך להשתמש בו ולהפוך אותו לגז נזיל שמתפשט ממקום למקום כמו אש בשדה קוצים.

הוא הדביק בקסם עצים, בעלי חיים, את האדמה עצמה וכמובן - את התבוניים. במהרה הם נכנעו לכוחות הקסם, כמו מסוממים חסרי יכולת שליטה עצמית הם נתנו לו להשתלט על כל פינה טובה בגופם ולהשחית אותם.

המכשפים השתמשו בקסם כדי לבער את היערות, לבנות ערי ענק חסרות כל פרופורציה ולהשמיד תבוניים אחרים.

הם לא השתמשו ביכולותיהם לטובה, אך את זאת בדיוק רצה הנחש. הוא ראה במשך שנים רבות מספור את תכניתו רוקמת עור וגידים, את תכניתו הגדולה להשתלט על אספמיה.

כשהעיר נינוה נבנתה לראשונה במטרה לחלוש על כלל ערי אספמיה, הנחש הסתנן אליה במהירות. הוא לבש צורת תבוני, ומפועל פשוט בשווקים של נינוה הוא התקדם הלאה בסולם. במהרה הוא היה לחנווני, מוכר בחנות כשפים באחת הסמטאות המוזנחות של נינוה. התקדם למנהל השוק הראשי, וכך הוא שלט על הרגליהם של תושביה הרבים של העיר. בשלב מסוים הוא אף התגייס לצבא וכך עלה עוד ועוד בסולם הדרגות עד שהפך להיות מפקד הצבא - ומשם הדרך למלוכה הייתה קצרה.

כשהמלך מש-קי-אנג-גשר הלך לעולמו חסר ילדים, נכנס לים ונעלם, הנחש הוא זה שמונה להיות מחליפו בתור מלך. הנחש הצליח במזימתו להשתלט על אספמיה, אך לצערו זו הייתה לתקופה קצרה בלבד.

אחיינו של המלך המת חזר באחד מהימים משדות הקרב של דרום הממלכה, ודרש את המלוכה. בעזרתם של מכשפים רבים וחפצים שונים ומשונים שחושלו מאותו קסם עצמו שהנחש ייבא לעולם, האחיין זימן את היצור לקרב בארץ הדורם הרחוקה.

זהו היה העימות הקשה ביותר שאספמיה אי-פעם ידעה.

בעוד הנחש השתמש בכל קסמיו ויכולותיו כדי לנצח את אויבו, האחיין הערמומי הבין את חולשתו האחת וניצל את הזדמנויותיו בחכמה.

הוא הצליח לפתוח שער חד-פעמי שישלח את הנחש לעולם אחר, חסר קסם, שבו הוא יהיה רק עוד בעל-חיים רגיל. עולם חשוך וחסר תקווה.

הנחש צפה בעיניים כלות איך אותו עולם נוצר מאפס. בתחילה היה אור שהאיר את היקום בצורה בלתי נתפסת ועילאית. בשנית המים והרקיע הופרדו, וזה היה נראה לנחש יותר מהכל כמו שני אוקיינוסים הפוכים - אחד מלמטה ואחד מלמעלה. בשלישית צמחייה רבה הופיעה מכל פינה. צמחייה שהשביעה את בטנו של הנחש וגרמה לו להיות מוכן יותר ליום שאחרי, כשמה שהיה נראה כמו גחליליות רבות התמקמו בשמי הלילה.

בחמישית הופיעו חיות ימיות ומעופפות מכל פינה, מילאו את העולם. בשישית הופיעו יצורים שהנחש יותר הזדהה איתם, חיות יבשתיות שונות - אשר בראשם עמד תבוני כלשהו. הנחש צפה בתבוני שניסה ללמוד את העולם החדש, ובייחוד כשאותו תבוני ניסה להפיג את בדידותו.

באחד הימים הופיעה לה גם תבונית נקבה, והנחש זיהה את ההזדמנות שלו.

הוא ניצל שאריות אחרונות של קסם שעוד נשארו לו מימיו באספמיה, והכניס אותם לתוך כלי הקיבול הראשון שהוא מצא - תפוח אדום וגדול שגדל על עץ רחב ידיים, עץ ששני התבוניים נמנעו מלהתקרב אליו.

אך הוא היה חייב שהם יתקרבו.

בשביל להצליח בתכניתו החדשה הוא היה זקוק נואשות לזוג שיניים שיינעץ בתפוח - שיניים שלא היו לו.

הוא פיתה את הנקבה להתקרב אל העץ, לחש לה סודות מכושפים מהעולם שמעבר וריתק אותה בעיניו המהפנטות.

הוא דאג לה לכל מחסורה, הקשיב לכל מה שהתבוני הזכר סירב להקשיב לו, והמשיך בכך עוד ועוד עד שהוא הצליח לגרום לה לנגוס בתפוח.

הנגיסה בתפוח - שלצערה של התבונית היה די תפל - שינתה סדרי בראשית. שער גדול נפתח והקסם החל לזרום לתוך העולם הטרי. יצורים קסומים שונים נכנסו לתוך העולם, והנחש צפה בעיניים מאושרות בענקים, נפילים, שדים, מכשפים, מלאכים, רפאים ורבים אחרים שפלשו בניצוחו לעולם החדש.

שני התבוניים ברחו מהגן האבוד ונעלמו אי שם בשממת הארץ, והנחש היה מאושר מאי פעם - אך לא לאורך זמן.

קסם מוזר ממקור בלתי ידוע אחז בו ושינה אותו.

ידיו ורגליו נעלמו, הוא נשלח משם הרחק אל צידו השני של העולם, לחיות לבדו ולזחול על גחונו לנצח נצחים.

הנחש נכלא בכלא מיוחד - בתוך גופו של עצמו.

למרות כל זאת הוא ידע דבר אחד, הוא הפסיד בקרב - אבל המלחמה רק התחילה.

מעשה ידיו היה להביא את הקסם לכדור הארץ.

עכשיו המשימה תהיה לוודא שהקסם יישאר לנצח וימשיך להשחית את נשמות הבריאות, עד לקץ הימים.

גוף האדם משמיע קולות רבים ומגוונים, כאלה שגורמים לכל אחד להרגיש פליאה וזעזוע באחת.

קולו של הלב הפועם, הצליל שמוציאה הבטן כשהיא רעבה.

אך הצליל החזק ביותר, הנורא ביותר, הוא זה של אבן שפוגעת בגולגולת.

זהו בין הצלילים הראשוני