בגיא צלמוות

עודכן ב: 14 פבר 2019

אי-שם במדבריות המרוחקים שמעבר להרי החושך, בארץ נוד הנשכחת תחת השמש המסנוורת והקופחת, הצועדים הלכו בדממה. שיירה ארוכה של עשרות אלפי בני אדם שהתמשכה עד האופק, חוצה את המדבר באטיות ובנחישות, מתקדמת מזרחה.

השיירה חצתה עמים וממלכות, הילכה דרך הרים ויערות, המשיכה במטרה אחת- להגיע אל הארץ המובטחת ממנה היא גורשה בבושת פנים.

הסבל היה רב, האבל גדול, הבכי נשמע למרחקים, אך אף אחד לא הקשיב. חוסר התקווה שרץ בכל בעוד נשמות ההולכים קמלו לאטן. הסוף נראה היה קרוב מאי-פעם. כולם ידעו שאף-אחד לא יבוא להצלה, אף-אחד לא יבוא לעזרתם.

בכל פעם שהם ראו תצורת קרקע חדשה, הלבבות פעמו בחוזקה. אך כשגילו שהיא רק עוד הר או בקעה, האכזבה הדהדה בין כולם.

הפנים התנגשו והדמעות ירדו. הרגליים כאבו והידיים התרפו. רבים נפלו בדרך, הלכו לאיבוד בין החולות המרחפים. לא מעטים היו אלה שנשארו מאחור, על השיירה המתרחקת מביטים. לפעמים אף הייתה תקווה שמתישהו יופיעו עמודי אש וענן כמו באותם זמנים רחוקים ומפוארים, תקווה שהתבדתה.

מנהיגת המסע החזיקה מפות ישנות וחבוטות, סמל לאותה החלטה נמהרת שקיננה בראשה בעת שהיא החליטה לצאת למסע הרחק מאימת הצבא הרודף. אפילו היא החלה לפקפק בעצמה. אולי היא מובילה את עמה למוות וחידלון?

השיירה כבר מזמן עקפה את פסגת הר צפון, בקושי רב צלחה את הסמבטיון. רבים פרשו בדרך, הקימו ישובים. עד היום ניתן לראות עדויות לאותם פורשים.

שמועות מספרות שעד עצם היום הזה האנשים ממשיכים בהליכתם מזרחה- במסעם להקיף את העולם בחזרה לארץ המובטחת. חלקם התמקמו בדרך והקימו ממלכות שונות, חלקם ממשיכים עוד ועוד בדרכם לים הגדול.

והלילה, הו הלילה. פנים מן העבר של החברים ובני המשפחה שאבדו במדבר צצו בחלומותיהם של הצועדים, מביטים עליהם בפנים נוגות, מחייכים חיוכים מלטפים ומרגיעים.

הם אלו שהקימו את חבריהם ממקומם בבוקר, מניחים את ידם על כתפם במטרה לתת בהם את הכוח להמשיך במסעם הלא-נגמר. בזמנים הקשים אלו היו הם שדחפו אותם הלאה, לוחשים משפטי חוכמה באוזניהם ומספרים סיפורים על הארץ שבסוף הדרך.

לעתים, כשאנשים התמוטטו בדרך וייחלו למותם, אותן רוחות הרימו אותם על גבן- סוחבות לעבר האינסוף. כך, במדבריות ארץ נוד, אי-שם מעבר לחבור ומדי, התנהלה שיירת הנשמות האבודות, אדם ורוח, חי ומת. מבין עיניים חצי עצומות הצועדים היו מכירי תודה לרפאים שהניפו אותם באוויר, מביטים על הצעדים הדוהים שהשאירו אחריהם. אחד אף הגדיל לעשות ומלמל באוזני מצילו "גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע, כי אתה עמדי".

  • סיפורי עדולם בפייסבוק