מעשה בארבעה אחים

עודכן: 14 בפבר׳ 2019

היה היו פעם ארבעה אחים, רביעייה אשר חיה בישוב קטן אי שם ברמת הנגב המזרחי, בנקודה אשר השקיפה על הרי ירדן, הערבה המוארכת והירקרקה, הר צין ורמת הנגב.

לפני עשר שנים נולד הראשון מבין האחים, ילד סקרן עם קליטה מהירה שקיבל עד מהרה את הכינוי החכם. הוא חי שנתיים לבדו וזכה לאהבתם הרבה של הוריו, עד שנולד תינוק חדש למשפחה. הילד הקטן שיצא לאוויר העולם לא אהב את היחס הרב אותו העניקו הוריו לאחיו הגדול והחל להתנכל לו בצורה רשעית, דבר אשר הצדיק את כינויו- הרשע.

החכם והרשע המשיכו לחיות עוד שלוש שנים בגפם ולבסוף זכו לאח חדש, ילד מתוק וחולמני. פרט זה מנע ממנו לחזות את ההצקות של הרשע, מה שהעניק לו לצערו הרב את השם התם.

אחרי שלוש שנים נוספות נולד האח הרביעי והאחרון, כזה שאפילו עד היום לא הצליח לפצוח את פיו ולהוציא ממנה מילה בעלת הברה הגיונית- זה שאינו יודע לשאול.

הרביעייה התגוררו אצל הוריהם במשך עשרת השנים הראשונות לחייהם, עשר שנים שידעו עליות ומורדות, שמחות וכעסים, זיכרונות מאושרים. אלו היו שנים בהן הם ידעו אושר אך גם עצב, אהבה אך גם קנאת אחים. לצערם הרב של הארבעה, בחלוף עשר השנים קרה אסון. תאונת דרכים קטלנית קטפה את הוריהם באחת, משאירה את הילדים לבדם בעולם. שירותי הרווחה אספו אותם במהירות והניחו אותם בבית קטן במקום מרוחק מביתם, בית בו היו יתומים רבים בדיוק כמוהם.

החבורה עד מהרה התפצלה, כל ילד הלך לדרכו והצטרף לקבוצה שונה. היו ימים רבים בהם הם לא החליפו מילה וחודשים רבים אף יותר בהם הם אף לא החוו בראשם לשלום בעת שחלפו אחד על פני השני במגרש המשחקים.

גם הלילה בו התחיל סיפורנו לא התחיל בצורה שונה. כל אחד מהאחים שכב במיטתו המרוחקת מן האחרים, מפוזרים בין ארבעת פינות חדר השינה הגדול. לא נראה היה שזה הפריע למישהו מהם.

זהו היה הלילה שלפני ליל הסדר, ארוחת הערב החגיגית של חג הפסח, ליל הסדר הראשון מחוץ לבית הוריהם.

התם חלם את חלומו הקבוע, אותו חלום שלא עזב את מנוחתו כבר שנה ארוכה.

הוא אהב לחלום שהוא חי בממלכה רחוקה ודמיונית, בה הוא אדם חזק בעל אומץ לב וקור רוח, גיבור שמציל אנשים רבים, רוכב על נמרים, גואל ערים וארצות.

הממלכה הייתה אמנם בדמיונו, אך הוא הרגיש שהיא מוחשית ומציאותית. כאילו היא באמת קיימת, אי שם מעבר למישור החלום.

באמצע הלילה התם התעורר משנתו. היו פעמים, אבל פעמים נדירות מאוד, שבהן הפריע לו שהוא ואחיו לא מדברים אחד עם השני. הוא העביר את מבטו אל עבר החלון והציץ החוצה אל מרחבי הנגב העצומים שהתחבאו בחשכת הליל, חשוכים ואפלים, שוממים ומבודדים.

הירח המלא בקושי חדר את שכבת העננים השחורים שנעו בשמיים, מדי פעם הציץ ואז מיהר להיעלם שוב מאחוריהם למשך דקות ארוכות. התם עצם את עיניו וניסה לחזור לישון.

אך להפתעתו, קול חלש ומרוחק של צלחת נשברת גרם לו לפקוח את עיניו במהירות ולהתרומם במקומו.

כנראה כלום, הוא חשב לעצמו, אך נבהל כששמע עוד קרמיקה נשברת.

הילד קם ממיטתו וניגש אל עבר דלת החדר, יצא אל המסדרון האפל והלך לאורכו באיטיות, מביט לצדדים בחשש רב.

ככל שהוא התקרב אל המטבח הוא ציפה לראות מנורה דלוקה או לפחות את מנהלת בית היתומים המגושמת, אך זה לא מה שהיה. הוא ראה אנשים אחרים, מתחבאים בתוך החשכה, או שאלו בעצם היו יצורים אחרים.

הם היו גבוהים ואפלים, עיניהם ברקו בלובן עז, גופם השעיר היה לבוש בשריון שהזכיר בית של צב ומראש כל אחד מהם בלטה קרן חדה וארוכה. התם הצליח להבחין בחמישה מהם שהסתובבו ברחבי המטבח ואספו כלים שונים אל תוך שק בוצי ורחב.

הוא ניסה להבין מה מתרחש לנגד עיניו, אך השם היחיד שהוא הצליח להצמיד ליצורים הללו היה- למרבה אימתו- "שדים."

אחד השדים תפס את קערת ליל הסדר וזרק אותה לתוך השק, צירף אליה את כוסות היין המעוצבות שמנהלת בית היתומים קנתה במיוחד לערב הקסום. שד אחר רוקן פנימה ארגז שלם של הגדות ואחד אחר ניסה לטעום את החרוסת אך שפך אותה בגועל על הרצפה.

התם חשש לדבר, הוא רק התרחק אחורנית בחזרה אל המסדרון, מנסה להיבלע בתוך החשכה. זה רק חלום רע, הוא הרהר לעצמו בפחד ואימה, בסך הכל חלום...

התם הגיע אל דלת חדר השינה והביט על מיטתו של אחיו הגדול, החכם, מקווה להעיר אותו ולהיעזר בתבונתו. אך אחיו לא היה שם לבד. מעליו ריחף אחד מן השדים, נצמד לאוזנו ושואב ממנה אוויר. מתוך האוזן יצא פרץ אור זהוב וקטן, אור מלא בחלקיקי אש בוערים, מעין פרפרים זעירים שנפנפו בכנפיהם באימה. השד שאב את הפרפרים לחיקו בהנאה מרובה, תענוג צרוף שהעלה חיוך רחב על פניו.

"מה אתה עושה?!" צעק התם.

השד עצר את מעשיו והביט על האח השלישי, מה שהעיר גם את החכם- שלבסוף הבחין ביצור שמעליו.

כולם הסתכלו בתדהמה אחד על השני למשך שניות ארוכות שלאחריהן השד התפוגג לעשן שחור וסמיך, טס מעל התם היישר אל תוך המסדרון. המנורות הסגורות נדלקו ונכבו, הבהבו בעוד השד עף ביניהן לעבר המטבח.

כלבים נבחו במרחק והתרנגולות מהחצר קרקרו באימה בעוד התם והחכם החלו לרוץ אחריו, נכנסו בפראות לתוך המטבח וראו את כל שאר השדים מתפוגגים גם הם.

שני האחים הנוספים הצטרפו אליהם, הציצו מעל לראשיהם. פיהם של כולם נפער בתדהמה.

"מה אתם עושים?!" צעק החכם למראה השק הגדול שהחזיק בתוכו את כלי ליל הסדר, "תחזירו את כל מה שגנבתם!"

במשב רוח עז השדים טסו אל מחוץ לחלון הפעור, מה שהוביל את ארבעת הילדים לצאת אחריהם מהמבנה ולהביט בגושי העשן הגדולים שהסתחררו מולם בשמי הלילה, שמיים שעד מהרה התמלאו בציפורים ועטלפים שרקעו בכנפיהם בפחד. שנייה לפני שהשדים נעלמו לחלוטין התם הצליח להבחין בפניו של אחד מהם, פנים שחייכו חיוך ממזרי ומרושע.

"הם גנבו את ליל הסדר," אמר החכם בעוד האוויר מסביבם נרגע, "הם הרסו לנו את החג."

ארבעת האחים התיישבו על הקרקע בעצב. הם לא יכלו להסביר מה הם ראו מול עיניהם ובייחוד לא ידעו איך להסביר את מה שקרה למנהלת בית היתומים. דקות ארוכות הם הביטו אל השמיים, כמו חיכו שהשדים יצוצו ויחזירו להם את שללם.

אך לבסוף משהו אכן קרה. שובל מוזר חצה את השמיים, כוכב נופל שנע במהירות היישר לעברם. עד מהרה הם הבחינו ביצור גדול ומכונף שחתר בשמי הלילה כמו דג ששוחה מתחת למים. יצור לבן וגדול, בעל ארבעה רגליים וזנב ארוך. ארבעת הילדים אימצו את עיניהם ולפתע הבינו שעל גבו של היצור יושב אדם גבוה ומזוקן, אדם שהחזיק מטה גדול בידיו.

בתנועת כנפיים רכה היצור נחת על הקרקע מולם והאדם ירד מגבו. הוא לא התייחס אל ארבעת הילדים שהיו מולו, ניגש אל הקרקע והחל לרחרח אותה באטיות. הילדים בקושי התעסקו באדם המסתורי, אלא בחנו את היצור המכונף שעמד מולם, מצליף עם זנבו ברוח הנגבית הקרירה.

"זה... זה חמור," מלמל החכם, "חמור עם כנפיים."

אכן, זה היה חמור מכונף. החיה הסתכלה בעניין על בעליה. הוא הרים באצבעותיו נוזל שחור ודביק, רחרח אותו וטעם.

"סטרא," מלמל.

"מי אתה?" שאל התם את האיש.

"שתוק!" לחש לו הרשע, "אנחנו חייבים ללכת מפה. הבן אדם הזה נראה משוגע."

התם לא התייחס, אלא רק התקרב לזקן באטיות, מביט עליו ביראה. "השדים